<h1>מעשה הגאונים סימן פ"ח</h1>
<h2>דף לד.</h2>
וששאלתם על שני האחים שדרכו גיתות בחולו של מועד והריקו יין בחביות וסיתמו, ובאו גוים ביום טוב בעלי עגלות והטעינום על העגלות והלכו להן ואותן שני אחים הלכו עם העגלות שני ימים טובים כי אמרו מוטב לנו לחלל יום טוב ולא להפליג עצמנו מן היין וינסך אותו היין, מהו בשתיה שהרי היין שמור על ידיהם ועל חילול יום טוב ועוד כי היין היה תוסס והיו צריכין לפתוח ולסתום תדיר בשפופרת של קנה ביום טוב, כך דעתי נוטה שהיין מותר בשתייה (דתניא) [דתנן] השוחט בשבת וביום הכפורים אעפ"י שמתחייב בנפשו שחיטתו כשירה, ואע"ג דאוקמינן לה בשוגג בפרק הכל שוחטין דמתרצינן אע"ג דאילו במזיד מתחייב בנפשו כי עביד בשוגג שחיטתו כשירה איכא למימר דשינוי דחיקא [הוא], דהא מייתי לה בפרק אילו נערות [ל"ד ע"א] ומוקים לה במזיד כמשמעה, אפילו ר' יוחנן הסנדלר דאמ' המבשל בשבת במזיד לא יאכל עולמית לא לו ולא לאחרים, כגון בדבר שמתחייב בנפשו, ואילו שני אחים לא נתחייבו בנפשם אפי' אם היה שבת שהרי לא התרו בהן, ועוד תחומין לאו דאוריתא ואפי' ר' עקיבא [סוטה ל' ע"ב] הן איסור לאו, ואם תאמר שפתחו וסתמו בשפופרת של קנה אין כאן מלאכה. ועוד שיום טוב היה והעושה מלאכה ביום טוב לוקה ארבעים ותו לא לפיכך אני אומר שמותר בשתייה, ושלומו ירבה לעד.
